- לְחַת
- לְחַתch., Af. אַלְחֵית same. Targ. 2 Kings 4:34, sq., v. לְהַת.Lev. R. s. 13 את טעין מַלְחֵיתוכ׳ when burdened thou pantest, when unburdened thou pantest.Pesik. Bshall. p. 86b> לפום דהדין כלבא מלחית בלישניה because a dog (habitually) lolls his tongue; Yalk. Ex. 227.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
